מציאות מדומה

מעניין איך החיים יראו בלי כל מני חומרים טבעיים או כימיים שכולנו צורכים על בסיס יומי

אם זה על הבוקר , קפה ( קפאין ) וסיגריה ( ימבה רעלים.. )
אם זה איזה דרינק בצהריים, איזו בירה בפאב המקומי להרגיע את השדים שמתרוצצים לך בראש..
או בערב לגלגל איזו קטנה ככה..אולי שורה או שתיים..או לנעוץ מחט בווריד החבוט..
לצאת לפאב השכונתי..לשתות..ולשתות..להכנס לשירותים עם ההיא ועם ההוא ואז עם שנייהם
לעשות עוד איזה צ'ייסר לא מזוהה עם הברמן עם העיניים הזוממות..
עד שאתה מגלה שהארנק שלך שומם מזהובים..ואתה צריך לחזור הבייתה ברגל..
אז אתה מדדה לך החוצה..לתוך הרחוב החשוך והשומם
שאפילו החתולים שמציצים מהפחים לא שמים עליך..
ואתה הולך שני צעדים קדימה..אחד הצידה...וחוזר חלילה..
סירנה של משטרה מקפיצה אותך וגורמת לך לקפוץ ולהסתתר מאחורי פח גדול..
ורק שהיא חולפת , ואתה חושב על זה..אתה נזכר שאתה בכלל לא בורח מהמשטרה ..
אלה מהמציאות היומיומית..האפרוריות השבלונית הזאת..העדלוידע הפסיכו-גרוטסקית הזאת
ערב רב של אנשים בחליפות ומכוניות יקרות מזמזים להם על פסים שחורים מלאים roadkills
בנייהם אוטובוסים שמנמנים ומוניות שירות גוציות בולעות ומקיאות אנשים קטנים מצד לצד של העיר
כמו אמא קרוקודיל שמעמיסה את ילדיה הקטנים בין שינייה החדות ולסתותיה החזקות
אבל היא יודעת בדיוק איך לשאת אותם בבטחה
אבל ברגע שהם מחוץ לפיה החמים..they`r on they`r own.....

כל העיר הזאת..היא כמו כוורת..
רוחשת ורוגשת 24/7.....אנשים גדולים וקטנים, שחורים לבנים צהובים אדומים וירוקים הולכים מצד לצד..
משגעים אותך...אתה לא יודע מה שייך לאיפה ומי הולך לאן ולמה ומתי הוא חוזר
אז אתה אומר לעצמך fuck it......מה אכפת לי בכלל מי הוא זה ומה ה big plan שלו לחיים...

אתה מרגיש את השריון שעל גבך מתקשה ומתעצב...קוצים ארוכים וחדים צומחים לכל אורכו
מבטך שלך נהיה חודר וזורם
שיניים חורקות
העשן המזוהם שפעם היית נלחם בו , עכשיו הוא כמו בושם לסינוסיך..

אתה מתענג על אדיו המסרטנים שבוקעים מצינור הפליטה של האוטובוס ברמזור

אתה מושיט יד , וקונה סיגריה בשקל בפיצוציה..
תוחב אותה אל בין שפתיך, מצית, שואף..עשן סגלגל ממלא את פיך...
צונח אל ראותיו הורדרדות..מציף את דמך בחומרים משמחים ומסרטנים כאחד..
אתה מודע לסכנה...אבל מתמכר לאופוריה..

כמו לאכול צמר גפן מתוק בצבע שחור...

זה מגעיל, אבל עושה לך טוב בלב..


כולנו כאלה.

נגעלים מהכל, אבל ממשיכים לצרוך הכל

ממשיכים לרוץ על גלגל האוגר שלנו מהבוקר עד הבוקר ,אחרי
אחרי כסף..שלעולם לא נשיג.

הכל אשליה

מציאות מדומה...