בזמנו הייתי מעורב במספר עסקים, בעקבותיהם נקלעתי לחובות לא קלים,
עד ימים אלה אני מסובך עם החובות המחורבנים האלה.
אבל אני לא מצטער. ובדיעבד לא הייתי עושה משהו אחרת.
אולי בזהירות יתרה, אבל הייתי פוסע באותה דרך אבנים צהובות.
למזלי ( או למזלי הרע ) היה לי בחור שהתווה לי את הדרך
לעיתים בצורה אגרסיבית
לעיתים בצורה חברית ועדינה
הוא ידע על אילו קלידים ללחוץ בשביל שהמוזיקה שתלווה את העסקאות תהיה הנעימה ביותר.
להקים עסק, מצריך חשיבה של 25 שעות ביממה.
גם שאתה ישן אתה חולם על העסק.
מהרגע שאתה ער ועד הרגע שאתה נרדם – אתה בפגישות, או תכנונים לפגישות, או שיש לך טלפון מאחד מה 2-3 המכשירים שאתה נושא עליך.
מועדון החשפנות שהיה לי " pussyflora " היה חלום.
כמו הרבה גברים שאוהבים לצאת ולבלות ולשתות ולראות בחורות אמרתי איזה כיף.
אבל לא כמו הרבה גברים אני הלכתי עוד מספר צעדים קדימה .
ואמרתי אני אקים מועדון חשפנות עם בר ברמה גבוהה .
משהו ליגה . ולא סליזי.
כמובן שהיו מספר בעיות שיתגלו רק עם הזמן
ולומדים ומסיקים מסקנות מהם לעתיד
אבל הצעדים נדרכו והמלכודות ניתרו וננעלו עם שייני הפלדה שלהם בחוזקה.
יש המון מקומות בארץ בלי רישיון עסק חוקי ותקף.
מקומות שעובדים ערב ערב ועושים קופות יפות.
החל מגני אירועים, ועד מועדונים בקיבוצים ומושבים
ואפילו מועדונים בערים מרכזיות.
הבעיה אצלי הייתה שהישוב בו בחרתי להקים את המועדון שלי
היה ישוב בעייתי מבחינת רשויות החוק.
והם חשבו שזו הולכת להיות מאורת סמים ועבריינים.
בית זונות הולך להיות שם נכון !!
אמר לי מפקד תחנת המשטרה המקומית...
לא..זה מועדון חשפנות. אין שם סקס ! יש שם ריקודים ובילוי לבגירים
עניתי לו .
אז המועדון הוקם בעבודה קשה של שתי ידיי
מקירות עירומים ומקום הרוס
הקמתי מועדון ברמה שלא נראתה באזור כולו.
ואנשים שבאו אמרו וואו.
אם לא היינו יודעים שאנחנו פה גיאוגרפית
היינו בטוחים שאנחנו במרכז ת"א לפחות – אם לא בחו"ל
בר ענק ומדוגם על כל סוגי המשקאות
ברזי בירה
תאורת לדים המחליפה את צבעי הבר בכל חצי דקה
תותח לייזר
פלזמה
מקרן
עשרות ספות מפנקות ושולחנות עץ פזורים
במה מרכזית עם עמוד מקצועי
מבחר חשפניות שכל אחת ליגה.
2 תאי שירותים
עמדת DJ עם מערכת סאונד משוכללת שהתפרסה על שתי הקומות של המועדון.
בקומה העליונה חדרים פרטיים לריקודים פרטיים.
מקום – מדוגם !
משטרה – שמה רגל
המקום לא הצליח בתור מועדון חשפנות
אז עשינו שינוי תדמית , למועדון זמר מזרחי
הבאתי זמרים מכל רחבי הארץ
הגיעו אנשים מכל הסביבה והמרכז לערבים אצלי
אבל מה
לא התחברתי למוזיקה
לא התחברתי בכלל לקהל
מקהל יפה שציפיתי לראות שם
הגיעה הקהל הצ'חצ'חי ביותר.
אנשים שלא יודעים לשבת בשקט וליהנות מהופעה
אלה אנשים ששותים יותר מדי
ומתחילים עם המלצריות, או החשפניות
שולחים ידיים חופשי.
רבים אחד עם השני
מנפצים כוסות על הרצפה בכוונה
קיצר, זה לא מה שתכננתי.
אז סגרתי את המקום.
למרות שהעלויות המתוכננות עברו את התקציב כבר בשלב הבניה
לא נכנעתי
ורק בסוף בסוף בסוף
אחרי כל התלאות וכל הדברים הכי לא כייפים עם אנשים מהצד הנכון של החוק ואנשים מצידו השני .
אמרתי חאלס
וסגרתי.
מכרתי הכל
נעלתי את הדלת
וזרקתי את המפתח.
וקברתי את הניסיון הזה עמוק במוח באיזה מרתף חשוך .
אבל החובות, החובות רדפו ורודפים אותי.
ולפני שנתיים היה לי משפט מע"מ מטופש על כספים שלא שילמתי .
קיבלתי עבודות שירות של מספר חודשים
אותם העברתי בתחנת המשטרה המקומית
ושם ראיתי מקרוב את השוטרים בפועלם היום יומי
מה אני אגיד לכם..
יודעים מזה דפרים ?
אנשים שאין להם תכלית..
תחנת משטרה ענקית , תחנת מרחב השרות לייתר דיוק.
תחנה של מספר קומות מלאה בשוטרים מכל גודל וצבע.
שכל אחד מהם פשוט לא עושה שום דבר במשך היום.
שוטרים ממורמרים .
משועממים .
שבוהים דרך החלון מרבית היום .
מדי פעם יושבים בחוץ לסיגריה ולצחוק על אדם מסכן שהם עצרו .
רס"ר התחנה היא בן אדם טוב ומכובד, שידע איך להזיז עניינים
כנראה בשל הפז"מ וקשריו הענפים כיבדו ( פחדו ) אותו .
כזה בזבוז בכח אדם עוד לא ראיתי בחיים.
אולי בצבא.. בחיל האוויר בזמנו.
אפשר לפטר כבר מחר חצי מהשוטרים ולתת לחצי השני , הטוב יותר
את המטלות של החצי שפוטר.
וככה יחסכו משכורות מיותרות
יש שם בן אדם שהתפקיד שלו זה להיות ראש ועדת קישוט .
הוא אחראי על המסיבות והפריסות והנסיעות ורווחתם המפונפנת של השוטרים.
בן אדם נרגן ושמן שכל היום רק רודה בעובדים של העבודות שירות
ובשאר השוטרים
ושוטר מזה ? חייל קטן שעושה מה שאומרים לו.
אם לא הייתי יודע את שמו , הייתי חושב שזה "עודד"
" עודד אמר להרים ידיים ..עודד אמר לשים ידיים על הראש.. "
כמו השיר של ערוץ הילדים עם המעצבן ההוא..
יש שם איזה אתיופי שהתפקיד שלו במשך כל היום זה לשטוף את המכוניות של השוטרים.
מתחת לרס"ר יש עוזר רס"ר שהוא עושה את מה שהרס"ר אמור לעשות, רק שהוא עסוק בעישון בחדרו , אז הוא סינג'ר את העוזר שלו.
לא לדבר על הקומבינה שהלכה שם
שעוזר הרס"ר הוא קרוב משפחתו של הרס"ר...
וכולם מקמבנים את כולם שם.
ראיתם פעם שוטר שקיבל דו"ח תנועה ?
אין חיה כזאת .
אלה אם זה מקרה נדיר עד מאוד ..
בד"כ שוטרים יכולים לנסוע ולהחנות ככל העולה על רוחם.
ולצאת מזה בשניה, בשליפת תעודה.
*** רק שתבינו את הבזבוז בכח האדם
ובעונש של "עבודות השירות" בתחנת מרחב השרון
תפקידם של עובדי השירות הוא להתייצב בשעה 07:30 בבוקר
לטאטא את מגרש החניה עד הש.ג
ו...זהו.
ללכת לשבת בזולה של העובדי שירות מאחורי המטבח, בנקודה הצורה על הנוף של צומת רעננה.
יש שם כסאות וצל ועיתונים וכל מני שטויות מהמטבח.
ושם רובצים כל היום, כולם ישנים לרוב, או מביאים ספר.
וזהו.
לעיתים רחוקות יש מטלות שונות כמו להוציא כסאות או שולחנות לאירוע מסויים
שזה לוקח בדיוק 10 דקות
וזהו.
חוזרים לזולה.
עד שעת היציאה הביתה בצהריים.
זה עונש ?
לרבוץ בתחנת משטרה ?
אני בן אדם שלא יכול לשבת על התחת.
וכל הזמן הייתי בא ומגדיל ראש בטירוף.
הייתי אומר לרס"ר, תגיד לי , אתה עושה צחוק ?
באתי לפה לעונש .
תביא לי משהו לעשות, לצבוע , לבנות, לתקן..
אז הוא היה מביא לי כל מה שרק הוא היה יכול
ושהייתי מסיים לרדת מהגג , למתוח את הצלנית , לצבוע את הקיר, לטאטא שוב את הדרך מהעלים, לסדר את מקרר הירקות (מכולה ) של המטבח, ולסדר בשלשות את המחסן הגדול, הייתי אומר וואלה, עשיתי משהו היום.
בזמן שכולם ישנים כמובן.
אני הייתי מתרוצץ כמו פיטבול על אקסטזי.
***
לא היה לי רכב בזמנו, הוא שבק חיים..
ומצבי הכלכלי לא היה מזהיר
אופניים חשבתי..
אז מצאתי אופניים .
הם היו אופני הרים אדומות עם מדבקות של שם החברה
עם סל מקדימה וסבל מאחורה, וכנפיים שהגנו על הגלגלים מלמעלה.
בזמן הפנוי הרב שהיה לי ישבתי עם הלדרמן וסידרתי אותם.
מצאתי צמיגים אחרים טובים יותר מאופניים אחרים.
פרקתי את הסבל , את הסל, ואת הכנפיים
והם נראו קצת יותר קרביות.
אחרי כמה זמן הייתה לי הסתבכות מסיימת עם רס"ר התחנה.
והועברתי למקום אחר להמשך עבודות השירות.
בסיס מג"ב ליד קיבוץ אייל.
שם כבר היה הרבה יותר מעניין.
דבר ראשון כולם מגבניקים מחורעים.
אנשים לעניין, שאשכרה עושים משהו בשירות שלהם.
ולא כחולים שכל היום רובצים ומציקים לאזרחים.
איך שהגעתי ודיברתי עם רס"ר הבסיס הוא הבין עם מי יש לו עסק.
ובמקום לצוות אותי למחלקת ניקיון ועבודות
הוא הצמיד אותי לבינוי.
עם איזה רוסי מטורלל (אבל מצחיק ברמות , בשם איגור..או יורי..או משהו כזה שמתאים לו)
אז כל יום הייתי נוסע עם האופניים חצי שעה על הבוקר על הכביש המהיר לכיוון קיבוץ אייל
מגיע לבסיס אחרי האימון בוקר הזה
ועובד כל היום, ושם היה כיף.
וגם מצחיק , היו אחלה חבר'ה.
ואני דיי מתגעגע לחוויה הזאת מפעם לפעם.
(NOT)
סתם..
היה, וטוב שהיה.
גם שם היה לא מעט בזבוז ודפריות.
אבל שם החבר'ה יותר רציניים.
יותר צעירים.
ובאים לעשות משהו עם עצמם
ולא רק לחמם כסא.
מדי פעם אני פוגש את איגור..או יורי , בקניון בדרך לחדר כושר
אנחנו לוחצים ידיים בחום.
והוא במבטה הסופר כבד שלו
( מבטא שאתה לא בטוח אם הוא מדבר עברית עם מבטה רוסי , או רוסית עם מבטה עברי )
שואל לשלומי ומספר לי מה חדש בבסיס.
כמה דברים הרסנו ובנינו שם בבסיס..
חדרים שלמים, תקרות שלמות, מזגנים שפירקנו
חדרים שצבענו
מדרכות ופינות זיכרון שסידרנו
בין לבין היינו מתאמנים על שק אגרוף שהוא הכין מקיטבג ישן מלא בבגדים
תלינו אותו איזה יום ליד הסדנא עם ריתוך לנקודה בקורת התמיכה בגג
אני זוכר את הפעם שריתכנו בגדר משהו בשביל לקבע כמה בזנטים
היה יום חם מאוד
ומהריתוך עפו גיצים בוערים..
פתאום עץ גיץ לתוך השדה שליד, שדה יבש שגדל פרא
מרחק של חצי מטר מאיתנו , אבל מעבר לגדר !
כך שלא יכולנו לכבות אותו מיד.
ותוך...אני לא מגזים..20 שניות ...השדה כולו בער בלהבות של 3 מטר.
רק באותו יום הבנתי את הביטול "כמו אש בשדה קוצים"
ישר רצתי והבאתי את כל המחלקה
והתחלנו להשפריץ בזרנוקי מים
ומטפים
ואחרי כמה זמן הגיעה רכב מכבי האש שהזמנו , עד שעשה עיקוף של השדה
וכולם רצים ומצד אחד נשרפים מהאש, וצד שני משפריצים אחד על השני
היה אפילו שלב משעשע שכדורים של M16 שהושלכו לתוך השדה ליד המחלקה התחילו להתפוצץ...
יום אחד שיעמם לי, תפסתי את האופניים וחיזקתי ושימנתי אותם
אבל הם עדיין היו אדומות עם מדבקות..
נכנסתי למחסן צבעים
תפסתי צבע שחור למתכת , וצבעתי אותן בשחור לגמרי.
אחרי יומיים הם נראו לי יותר מדי בנאליות
תפסתי צבע אדום
השכבתי אותן על הצד
טבלתי מקל, וזגזגתי עליהם דוגמאות , כמו ג'יבריש בכתב סיני.
יצא יפה דווקא ואנשים החמיאו על היצירתיות..
הם שירתו אותי נאמנה עד לפני חצי שנה
שהבאתי אופני הרים חדשות יותר.
והם נהיו האופני ב' .
ז"א הייתי רוכב עליהם לעיתים נדירות , מתי שהאופניים החדשים לא היו בסביבה.
אתמול היה אחד מהימים האלה.
יום לפני נסעתי עם הילדים להורים, והשארתי את האופניים שם.
אתמול נסעתי לאימון בבוקר, ולקחתי את האופניים השחורות / אדומות.
ובדרך הם ממש עיצבנו אותי !
שני ברקסים לא עובדים בכלל .
אחד מהם עוצר אולי בכוח של 2% .
והשני אולי 4% .
הגלגל הקדימי לא מנופח בכלל
וחוץ מזה שהן קטנות ומקרקשות ומעצבנות
אז נסעתי לאיזו גברת בדרך לחדר כושר להביא לה משלוח מנות של בוקר.
ומשם נסעתי להורים.
אחרי 3 דקות של נסיעה עברתי ליד מכולת אשפה של פסולת בניין .
ובלי לחשוב , עצרתי ליידה
והשלכתי את האופניים לבפנים
בלי להסתכל לאחור.
אני רוצה לומר שהצטערתי ושאני אתגעגע אליהם.
אבל אני לא.
הם עשו את שלהם.
אני מרגיש שהם היו עוגן לתקופה אחרת בחיי.
תקופה שחוויתי לפני שנתיים.
תקופה שעשיתי דברים אחרים
עם אנשים אחרים.
הם הלכו .
כולי תקווה שגם האחיזה שלי בעבר תלך אחריהם .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה